= 88;מונה ואמנות

= 92;רב ד"ר יוחאי רודיק

= 02;בוע ל"ה

= 89;שנים האחרונות גוברת מעורבות הציבור הציו= 04;י הדתי בעולם התרבות בכלל, ובעולם האמנות

= 89;פרט. מעורבות זו, הטומנת בקרב= 92; התמודדות מו= 12;כבת בין "חופש היצירה" לבי–= 3; מסגרת

= 92;הלכה, עוררה דיוני= 01; ציבוריים ועניין רב. במסגרת זו ננסה ללבן מספר נקודות יסוד העומדו= 14;

= 89;בסיס כל דיון וחשיבה בנוש= 88; זה.

= 89;אחת העירות הנידחות בפולין, כך מסופר באחד מ= 505;פרי המוסר, נזקק יהודי עני לכסף כדי

= 00;השיא את בתו. התפלל היהודי אל הקב"ה וביקש ממנו כי יניח עבורו 1,000 דינר = 06;ל ראש

= 92;גבעה בכפר. כדי להעניק משנה תוקף לבקשתו כתב היהודי א= 514; בקשתו על גיליון נייר, הכניסו

= 00;בקבוק וזרק את הבקבוק לאחד מקרונות הרכבת שעברה בכפר. היהודי התמים, שמעול= 501; לא

= 97;צא מכפרו, היה בטוח כי הרכב= 514; מגיע בסיומו של המסע אל הקב"ה. ברכבת ישבו שני עשירים

= 93;שוחחו ביניהם. הבקבוק שנפל על ברכיהם עורר את סקרנותם, ולאחר שקראו את המכתב, ירדו

= 89;כפר והניחו את הכסף בראש הגבעה, כבקשת היהודי. היהודי, סמוך ובטוח כי הקב"ה ימלא א= 14;

= 89;קשתו, טיפס במעלה הגבעה, חפר במקום המיוע= 91; ומצא את הכסף. שני העשירים, שהתחבאו

= 89;מקום כדי לראות את תוצאות המעש= 92;, צחקו בקול גדול ולעגו ליהודי התמי= 01; הסבור "בתמימותו"

= 99;י הקב"ה זימן ל= 93; את הכסף...

= 05;יפור זה מעלה לדיו= 503; את ההבחנה בי= 503; הסתכלות שטח= 97;ת למעמיקה: הסתכלות שטחית על העולם

= 02;פרידה בין "מקרה" לבין השגחה פרטית, הסתכל= 493;ת מעמיקה מגלה את הבורא בכל פינה.

= 92;תבוננות כזו אינה מפרידה בין מלכות ה' לבין עולם האמנות. ניתן להמחיש השקפה זו באמצעות

= 91;ברי חז"ל בפרקי אבות:

, "המהל&= #1498; בדרך ושונה, ומפסיק ממשנתו, ואומ= 512; מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה

= 02;עלה עליו הכתוב כאילו מתחיי= 89; בנפשו" )אבות, ג(.

מדוע אדם המפסיק לימודו כדי להתפעל מיפי הבריאה מתחייב בנפש= 93;? מפרשים חז"ל כי כוונת

המשנ= ה לאדם המפסיק ממשנתו ורוא= 92; את העולם והל= 497;מוד כשני עולמות נפרדים. לעומ= 514; זאת

אדם המפסיק ממשנתו, מתפע= 500; מהעולם ואומ= 12;: "מה רבו מעשי= 98; ה'" אינו מתחייב בנפש= 93;.

דרכי= ם רבות ומגוונות מוליכות אל האמונה האמי= 14;ית ואל ההכרה בבורא עולם "בן שלוש שני= 01;

הכיר אברהם את בוראו" )נדרי= 01; דף לב ע"ב(. ולעומת זאת "בן חמישים שנה הכיר אברהם את

בורא= ו... בן ארבעים ושמונה שנה הכיר אברהם א= 514; בוראו" )פסיקתא רבתי(. האם לפנינו מחלוקת

ביוג= רפית בשאלת הזמן ב= 493; הגיע אברהם להכרה בבורא? נראה שלא זו המחלוקת. השאלה היא=

מהי הדרך באמצעותה הגיע אברהם א= 500; הבורא. האם מד&#= 1493;בר באמונה טבעי= 14; היוקדת בנשמתו

של אד= ;ם מרגע היוולד= 93;, או שמא מדובר באמונה המבו= 05;סת על מחקר רציונאלי והתפעלות נפשית

מהסב= יבה. חז"ל פותחים בפנינו שתי אפשרויות לה= 89;נת העניין. אפשרויות אל= 93; מאירות באור

מיוח= ד גם את היחס הנדרש אל האמנות כבסי= 05; לאמונה.

&quo= t;אברך את ה' אשר יעצני" - ר' שמואל בר נחמ= 503; היה פותרו באברהם אבינ= 93; שלא

= 00;ימדו רב. ומי לימדו? תני רשב"י מלמד שהיו שת= 497; כליותיו נובעות חכמה ודעת"

)= 502;דרש שוחר טוב מזמור ט"ז(.

חז"ל מדגישים במדרש זה כי דרכו של אברה= 501; אל האמונה הייתה באמצעות תחושה טבעית

אמונ= ית שהייתה טבוע= 92; בנפשו. "שתי כליותיו נוב= 06;ות חכמה ודעת". מול מדרש זה מעמיד

הרמב= "ם בהלכות עבוד= 14; כוכבים אפשרות אחרת:

<= span lang=3DHE style=3D'display:none;mso-hide:all'>

"כיוון שנגמל איתן זה (אברהם), התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן, והתחיל לחשוב
ביום ובלילה... ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך הא&= #1502;ת"
(רמב"ם, עבודת כוכבים א', ג').

על פי הרמב"ם אמונ—= 4; אברהם הייתה מבוססת על מח= 511;ר, התבוננות והתרשמות. שת= 497; הדרכים

משלי= מות זו את זו ומקרינות אח= 14; על חברתה. ההכרה האמונית, הטבועה בנפש האדם, נחשפת

ויוצ= את אל הפועל בעק= 489;ות ההתבוננות, ואילו המחקר מעמיק ומבסס את ההכרה האמונית. לאו= 512;

זאת ניתן לומר כי גם העיסוק באמנות, כחלק מההתפעלות וההתרשמות הסביבתית, מסייע

לחשו= ף ולהעמיק את רגש האמונה. רגש אמוני זה מיוחד לכל אד= 501; ומוצא את ביטויו המעש= 97; על

פי אופיו של כל נברא. הרב סולוביצ'יק מ= 495;דד היבט זה:

&quo= t;במה מתבטאת יחידותו של אדם? בשאיפה המרכזית שלו, ביעד המרכזי שלכוחו

= 92;וא מכוון את כל מיתרי נפשו. יחידותו של אדם - בתפילת חייו. אדם רוצה מה שרוצים

= 88;חרים, אבל כל אחד רוצה בכך על פי דרכו האישית... אותה אחרות, אותה יחידות,

= 88;ותה בדידות, עם שהוא בקרב ההמונים, היא שקובעת לאדם את דרך חייו"

)הרב סולוביצ'יק "על התשובה"(.

מחנכ= י הדור בפרט והעוסקים בחינוך בכלל, אינם יכולים להתעלם מהמגמה הדינאמית של

העיס= וק באמנות כפי שהוא מתבטא ב"שטח" בקרב —= 4;למידים ומבוגרים. ביקורת שלילית על=

העוס= קים בתחום זה לא תוביל לתוצאות חיוביות. הרא= 497;"ה קוק, בפירושו לסידור התפילה,

רואה באומנות אמצעי חיובי לביטוי של כוחות הנפש:

&quo= t;כל זמן שחסר גם שרטוט אחד הגנוז בעומק הנפש, שלא יצא אל הפועל, עוד יש

= 95;ובה על עבודת האמנות להוציאו )הראי"ה קוק, עולת ראי"ה(.

השאל= ה המתעוררת נוכח תפיסה ז= 493; היא, האם כל יצירת אמנות, המהווה לדעת יוצריה ביטו= 97;

לכוח= ות הנפש, אכן תהיה לגיטימית במסגרת "חופ—= 3; היצירה". הראי"ה קוק אינו חושש למתוח

"קוו&= #1497;ם אדומים" ולהבהיר את גבולותיה של היצירה הלגיטימית.=

&quo= t;רק אותם אוצרות שבהיפתחם מבסמים הם את אויר המציאת, טוב ויפה לפתח...

= 88;ותם הדברים הגנוזים, שקבורתם היא ביעורם, להם מתוקנת היתד שעל אוזנינו

= 00;חפור ולכסות... רק אנשי קודש ראויים להיו= 14; שרי קודש" )הראי"ה קוק, עולת ראי"ה(.

כדי להגי&#= 1506; לאותה מדרגה טהורה צריך אדם לסגל לעצ= 502;ו את יסודות הראיה האחדותית בה

פתחנ= ו את דברינו.

&quo= t;צריך לבקש את הקב"= 92; בתוך הדרכים שהוא מתנהג ב= 492;ם. כשהוא עוסק בתפילה אז=

= 97;בקש את הקב"ה בהבנת עניני תפילתו... וכן בכל הדברים שהוא עושה. הרי באמת אין

= 91;בר בעולם שאינו לכבודו יתבר= 98;, על כן כל מה שע&= #1493;שה יהיה הכל דבר= 497; מצוותו ויבק= 13;

= 89;הם את שמו יתברך&qu= ot; )הראי"ה קוק, מוסר אביך(.

יכול= תו של מחנך לטעת בתלמידיו גבורה דתית ו= 513;איפה לקיום שלם של אורח חיים דתי, תוביל

להקפ= דה על עקרונות המצוות גם בתחומים שאינם דתיים. חינוך זה ימנ= 506; גלישה לתחומים

העומ= דים בסתירה לדעת ההלכה, ויעני= 511; משמעות מיוח= 91;ת למונחים: "בעיות הלכתיות", "ח•= 3;פש

יציר= ה" ו"צנזורה".

נקוד= ת המוצא של האמ= 503; המאמין אינה רואה בהתמוד= 91;ות עם עולם ההלכ= 492; "בעיה". בשעה=

שמרכ= ז עולמו של היוצר היא ההלכה, צריכה האמנות להשתלב בהלכ= 92; ולא להפך. עצם השימוש

במונ= ח "בעיה" בשאלות הלכתיות מעמידן באור = 513;לילי. הוא הדין גם במונח "חופש יצירה". קבלת

מסגר= ת מסוימת, במקר= 492; שלנו קבלת עו= 500; מלכות שמים, מחייבת התנהגות בהתאם ל"קוד האתי"

של המסגרת. כל מסגרת אומנותית או תקשורתית מח= 97;יבת את עובדיה להגביל במיד= 92; זו או

אחרת, את חופש יצירתם. השאיפה העומדת בראש מעייניו של המחנך אינה צריכה להיות עיצוב

אישי= ות של "יוצר חילוני חובש כיפה".

העמד= ת ההלכה לא כ"בעיה" אלא כמרכז חיים, מעניקה משמעות חדשה לתחומי העיסוק

באמנ= ות. חובב אמנות שנכנס לכנסי= 92; ומתפעל מיפי יצירותיה, לא תמיד יעמיד א= 514; עולם ההלכה=

במרכ= ז שיקוליו. במקרים מסוימים יהי= 92; קשה לו להבין מדוע לא להתפעל מיצירות אמנות נוצרי= 93;ת,

או מה= ;י ההשפעה על נפ= 513; האדם הנגזרת מעיסוק אינט= 04;סיבי ביצירות אמנות לא צנועות, או יצירות

העומ= דות בניגוד להלכ= 92;.

נמחי= ש קונפליקט זה באמצעות ניסוי שנערך בארצות הברי= 14; וממצאיו רלוונטיים לדיוננו. קבו= 510;ת

נערי= ם, שאובחנו כבעלי בעיות התנהגותיות, הוזמנה לניסוי גרפו= 00;וגי. תכלית הניסו= 97; הייתה ללמד=

את הנערים צורת כתיבה מסוימ= 14; מתוך הנחה שצורת כתיבה זו תשפיע על תכונות אישיותם,

ואול= י יצליחו לשנו= 14; התנהגותם לטובה. הרציו= 504;אל שעמד בבסיס הניסוי ראה בתהליך הכתיבה

ביטו= י דו צדדי: השפעת נפש האדם ותכונותיו ע= 00; הכתב, והשפעת הכתב על נפש ה&#= 1488;דם. ניסוי

זה ואחרים הובילו ליצירת ענף הגרפותרפיה - ריפוי באמצעות כתיבה. התנהגות הנערים

השתנ= תה באמצעות שינוי כתב ידם.

משמע= ות הניסוי לענייננו הי= 88; העובדה שמעשים הנעש= 97;ם על ידי אדם, דוגמת צורות אמנות

מסוי= מות ופיסול מוטיבים שאינם לפי רו= 495; ההלכה, עלולי= 501; להשפיע עליו, חרף טענותיו: "עלי

זה לא משפיע", או "ל= 97; זה לא יקרה". הקשר בין צור= 514; הכתיבה שלנו ותכונות האישיות אינ= 93; עובר

רק דר= ;ך ההכרה, אלא בעיקר באמצעות תת ההכרה. הוא הדין גם בהשפעתן של צורות אמנות

מסוי= מות על נפש האדם. פרנץ רוזנצוויג, ב= 492;תייחסותו למגמות הרוחניות העומדות בבס= 97;ס יצירות

אמנו= ת נוצריות, ועיצובן של הכנסיות הנוצריות כותב:

<= span lang=3DHE style=3D'display:none;mso-hide:all'>

"לפני הצטרפותו אל הנצרות זקוק האדם לעזרת האמנות היוצרת אצלו את הרקע הנפשי-

&#= 1488;ישי המתאים לקליטת ההתגלות הנוצרית... בונה הכנסיי&#= 1492; מעצב את החלל כדי שישקף

&#= 1488;ת עקבות האלוהים... רק החוויה שמרגיש אדם בהיכנסו לכנ&#= 1505;יה גותית עצומה יש בה כדי

&#= 1500;השרות רושם". (פרנץ רוזנצוויג, מצוטט אצל פליישמן: "בעיית הנצרות במחשבה היהודית

&#= 1502;מנדלסון עד רוזנצוויג").

ההתמודד= 493;ת עם האמנות הנוצרית אינ= 92; מסתכמת רק בהיבט הרעיוני נפש= 97;, אלא חודרת לש= 488;לות

הלכה מסועפות שנידונו בין כותלי בית המדרש והובא= 93; לפני פוסקי הדורות. לדוגמא ניתן לציין את

שאלת התוספות במסכת יומא (דף נ"ה) אם מותר לצייר צורות של מזלות במחזורי התפילה.

שאלה אחרת הועלתה בעניין פיסו= 00; פרצוף אדם, על &= #1489;סיס התייחסותו ש= 00; השולחן ערוך )סימן

קמ"א סעיף ז'(, ושם נקבע כי עיקר האיסור הוא דווקא בעשיי= 14; צורה שלימה בכל אבריה, אולם

צורת ראש, או גוף בלי ראש אין בה איסור.

לסיכ= ום ברצוננו להדגיש כי דווקא במציאות העכ= 13;ווית, שבה עוסקים תלמידינו וילדינו באמנות

לגוו= ניה, אסור לנו להתעלם מהדינאמיות והעשייה הניכרות בשט= 95;. בד בבד אנו צריכים לכוו= 03;

את מגמות החינו= 98; לעיצוב אנשי אמנות שיוכל= 93; להשפיע, מתוך מגמות של קודש, על אופייה

של האמנות. לא לחינם נוצרו האמנות והאמונה משו= 12;ש אחד - א.מ.נ. - האמונה כמקרינה על=

האמנ= ות, והאמנות המהווה ביטו= 97; לכוחות הנפש = 513;ל האדם.

ביטו= י להשקפה זו, הבוחנת את המציאות מנקודת מבטה של האמונה מצ= 488;נו בדבריה של סופרת

הילד= ים אסתר קל:

&quo= t;מתי שבתי ומצאתי שוב את אלוקי על מנת שלא אאבדנו עוד? אינני זוכרת עוד. אולי

= 89;מקום שם נגמרים הסופים ומתחילות ההתחלות מחד= 13;? אולי במקום שנגמרים היאושים

= 93;מתחילות התקוות?... ואז ידעתי כי האלוקים הוא: להתפעם מחדש, ולשיר בצליל= 97;ם

= 04;כונים, ולהאזין, כי הוא ה"לאט" ו"הכל יום מח= 91;ש", "ולהיות אתה עצמך", ולאכו= 00; בסכין

= 93;במזלג גם כשאין איש יושב ממול. והיום כאשר ה= 511;יצותי, ובחוץ היה כמ= 493; כל יום מחדש

= 92;אור והבוקר, והילדים של אתמול, רציתי לומר: תודה אלוקים שאתה קיים. שאתה קיים

= 89;כל הצורות, שאתה קיים מפני, ובגלל, או דווקא ואפיל= 93; למרות".