בס"ד

בס"ד=

איזה יופ= 497;

על המשכן, הבגדים והכמיהה לאסתטי.

ה= 512;ב בני פרל. ראש הישיבה לאמנויות – ת= 500; אביב

רוח וחומר

אפשר לחיות בלי יופי. אדם יכול לספק מזונותיו, למצוא מחסה ובית בטוח ולדאוג להמש= 98; הישרדותו גם ללא היופי.

ובכל זאת יש כמיהה ליופי ואין הסבר מלבד העובדה שהאד= 01; הוא יותר מסת= 501; אורגניזם העסוק בהישר= 91;ות. האדם מתרגש מניגון יפה, ונדהם ממראו= 14; מרהיבים. כל אלו לא נדרשי= 501; לו כדי להמשי= 498; ולהתקיים.=

פילו= 05;ופים רבים טרחו בניסיון להגדיר מה הו= 488; יופי. אלא שהיופי אינו נופל בהגדרה. הגדרות מתייחסות למ= 92; שנתפס בחושי= 01;. היופי מגיע דרך החושים א= 498; הוא נמצא בלב התודעה הרוחנית.

עיסו= 11; באמנות אמונית - היעד

מנה&= #1497;גי הציבור הדתי לאומי ראו את ההשתלבות הר= 88;ויה של הבוגרים ב= 488;רבעה תחומים: התורה, או המד&#= 1506; הכלכלה והביטחון. שלושת התחומים האחרונים עונים על השאלה: כיצד= לחיות טוב יותר, אבל התורה והאמנות עוסקות בשאל= 92;: לשם מה לחיות?

משו&= #1501; כך חששו המחנכים לגע= 14; באמנות.

זאת ועוד, תחום האומנויות נתפס כשולי ובלתי חיוני מבחינה לאומית וציונית, כתחום שאינו מבטיח עתיד כ= 500;כלי לנערים, וכבעייתי מבחינה הלכתית.

הזנ&= #1495;ת תחום זה - במקרה הטוב – ותחושת הניכור לעול= 01; האמנות - במקרה הפחות טוב - יצרה קונפליקט מתמשך ואף עוינות בין קהילת האומנות וקהילת האמונה. אולם הציבור הדתי לאומי, בחלקו הגדול, המשיך וממשיך לצרו= 98; תרבות שיוצריה אינ= 01; מכירים כראו= 97; את זירת הקהי= 500;ה הדתית.

מצב זה מעמיק את משבר הזהות: לאמנות השפע= 92; על עיצוב נרטיבים תרבותיים, שפ= 492;, ואף דפוסי חשיבה. הצעיר שמתבגר תחת השפעת רבותי= 93; מהישיבה התיכונית מעריץ אומני= 01; שזוכים ליחס של ביטול מרבותיו. התלמיד לא מוצא בין האו= 502;נים מספיק דמויו= 14; בעלות מאפייני זהו= 14; קוהרנטיים לעולמו. לעיתים עליו לבחור בין הד= 502;ויות והעולמות ולחוות משבר זהות.

הכש&= #1512;ת אומנים אמוניים מתו= 98; תפיסת מצוינות מקצועית, תהו= 493;ה דיאלוג חי עם תחום חדש ובע= 500; השפעה חברתי= 14; לא פחותה מזו של המדע והביטחון.=

דיא&= #1500;וג זה, כמו כל דיאלוג משמעותי, יפר= 492; את שני הצדדים.

הצד הדתי ילמד להעמיק את תפיסותיו מתוך הצורך בהתמודדויו—= 4; שונות, לגוון את דעותיו ולכבד את האח= 512; דווקא מתוך היותו בן ישיבה המחוי= 89; לעולמו הרוחני. (משום כך תוכנית להכשרת אמני= 01; ראויה דווקא למסגרת ישיבתית) הצד היצירתי של ע= 493;לם האומנות יכו= 00; להעניק נופך חדש למוטיבצ= 97;ה ללימוד התור= 92;.

הצד שאינו שומר מצוות יכול להיחשף למגוון עשיר של חומרים מכונני תרבו= 14;, ולגישות רעננות של גילוי עצמי ומתן משמעות.

תורת הגאולה

מאז שחרב בית המקדש מאוד זנחנו את האסתטי. נשאר= 493; ארבע אמות של הלכה.

אבל בטרם חרב הבי= 514; היה יופי גדול. הייתה שירת לווים, היה בית המקדש, והיו בגדי הלווים לכבוד ותפאר= 14;, היה הידור, וכשנפרדו בסוכות אמרו: יופי לך מזבח.

כל אל= 493; שונים מאוד מהיופי של הנצרות ושל הדתות המזרחיות. שם בנו קתדראלו= 14; מפוארות ועצומות, המחישו כל דבר, בנו פסלים עצומי= 01;.

בגלו= 14; זנחנו את הכול.

פגשת= 97; פעם תלמיד חכ= 501; זקן, חמור סבר וקפדן, כל כול&#= 1493; כלי מלא חומרות ודקד= 93;קים. שאלתי אותו ע= 500; היופי, והוא בדרכו הניף י= 491; בביטול. "ומה עם המשכן, הנה כמה פירוט יש לאסתטיקה שבו" הקשתי. הוא הקדיר מצחו לרגע וא= 495;ר כך אורו עיניו: "תאר לעצמך כמה חומרעס [חומר= 493;ת] אפשר להוציא מכאן"

בימי הגלות לא היה פנאי ליופי, השיבה לארץ, לקדושה הטבעית והאנושית החזירה את הצימאון לאס= 14;טיקה.

הראי&quo= t;ה זצ"ל הרבה לעסוק במהות האסתטיקה הרבה יותר מכ= 500; הוגה דעות אח= 512;. וראויים הדברים לתור= 14; הגאולה. התור= 492; שבה הפכים הופכים לשלמות, ואין יופי גדול מזה.

אמן אמוני צריך להיות קודם כ= 500; אמן טוב, מקצועי ויצירתי. אבל ראוי שיראה עצמו גם שליח.